<h1>ספר הנייר הלכ' שאר כסות ועונה</h1>
<h2>דף כב:</h2>
הגהה. איתתא דנסבא נכסי' לברתא ולא שיירא מידי ובתר כן אגרשה ואמ' דלהבריח מבעלה עשתה הוה עובדא וקרע רב נחמן לשטרא ואמ' אם יבא שטר מברחת לידי אקרעא, וכן הלכה, דכולה לא יהבי אינשי. אלמנה אין למנוע ממנה מזונות מנכסי בעלה כל זמן שרוצה לינשא כשמואל דאמר הלכה כאנשי גליל שכותבין כל ימי מיגר אלמנותיך את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי, כך פי' ר"מ ממ"ג ור"י, ורב צמח גאון ורב צדוק גאון עשו מעשה לאשת ראש גולה דתבעה מזונות ויורשיה רוצים לפוטרה בכתובתה דפסקו לה כאנשי יהודה דאמרי דכותבין לה את תהא יתבא בביתי עד שירצו יורשין ליתן כתובה והלכה כמותו וכן מנהג בשתי ישיבות. וגר' בירושלמי [כתובות פ"ד הי"ד] אנשי גליל חסו על כבודם ועל ממונם לא חסו, אנשי יהודה חסו על ממונם ולא על כבודם. וגם הה"ג פסקו כר' שמעון א"ל ומדרב פפא בתרא הוא ופסק כר' שמעון וסלקא שמעתתא כוותי' ש"מ דהלכה כר' שמעון דבעל כלל לא מצי משבע ליה לאשתו, אבל יורשין משביעין לה לאחר מותו. וכן הלכה בעל לא מצי משבע לאיתתי' אשתבע לי דלא גנבת מידי מדילי' ולא מברחת ולא יהב' במתנה דלא אשכחן דבעל מצי משתבע אלא גבי פגימת כתובתה. כיצד אם היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובה והיא אומ' לא קבלתי אלא מנה הרי זו תשבע, וכן הנפרעת מנכסים משועבדים וכן מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה. והנפרעת שלא בפניו כמו שהלך למדינת הים לא תפרע אלא בשבועה. וכל הני שבועות דרבנן נינהו וכדי להפיס דעתו של בעל הבית. אבל הפוחת' כתובתה כגון שאמר לה כתובתיך אלף זוז והתקבלת אותם והיא אומרת אינה אלא מנה לא תשבע ואמר רבא באומרת שהמנה היה בינו לביני.
